זר בן בלי בית / כיכר ליד הים |
תמיד דוקרת בבשר.
טיפות מלוחות זורמות
לאורך כל הכיכר.
המרחק מצטמצם לאין שיעור
וזו הסיכה כמו תמרור
להזהיר אותנו מעצמנו, כי
אין אחר: זו הסיכה שננעצת
עמוק, חבר. אולי הכאב הזה
מעורר?
תקווה אסורה, תקווה עמוקה
כמו הים מכאן ועד עולם:
אולי כדאי שנתעורר,
ונסתלק מכאן.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|