את כל זה אני כותב עכשיו,
ועוד שניה חמש בבוקר,
כשצריך להיתארגן על יציאה לעבודה,
ובחדר המדרגות אני יורד וחושב,
כי את כל הזמן איתי, במחשבותיי.

מי יודע איך אשוב לכאן, וכשאשוב,
מי יודע מה ארגיש? מה אחווה?
ואותך היום הרי אראה,
אראה ואדבר איתך,
כך, אדבר איתך.

ואומר לך, במפורש ובעקיפין,
כמה אני לא רוצה לותר עלייך,
כמה כל היום אני משתוקק אלייך,
האם את שומעת אותי?
האם את שומעת אותי בכלל?

וככה עובר לו כל היום,
ואת מצטיירת לי במחשבה,
וכל פלטת הצבעים שאת אוהבת,
משנה את הגוונים של רגשותיי אלייך,
כל כך חפץ בך,
ושואף אלייך.

ובלי קול אומר לך, במפורש ובעקיפין,
כמה אני לא רוצה לותר עלייך,
כמה כל היום אני משתוקק אלייך,
האם את שומעת אותי?
האם את שומעת אותי בכלל?

האם את שומעת אותי?
האם את שומעת אותי בכלל?

שומעת אותי בכלל?