צלילי הצ'לו התנגנו מעצמם בחדר ההלוויות האפל,
הוא עזב אותנו אמרו הקולות, אנחות, מלמולים ודמעות,
איך זה קרה? שאלו ונותרו הקולות בלי תשובה, בלי תשובות,
נראה שאני היחיד שחייכתי טיפטיפה, כך בזוויתו של הפה,
עכשיו זה התור שלנו שמעתי את לחישת העבר.

זה התחיל עם קול חבטה כשנוספה לבנה בקיר החומה הגדולה,
עוד קצת דימעות מלט וטיט, להדביק אחת לאחת כדי שכך תעמוד
עידנים,
וגם עוד משפט בלי שופט בלי דיין שנחרץ על הקיר השחור,
שהלך ונבנה ושמר והבדיל את מה שבפנים מכל העולם,
עכשיו זה התור שלנו כך שמעתי קולות מלחישת העבר.

אז תגידי לי, אז תגידי לי, שהפעם אצליח... תגידי שהפעם אצליח.
כי אז הייתי רק ילד, לא היה לי כוח לעמוד מול הכוח שעמד
כנגדי.
אז תגידי לי, רק תגידי לי, שהפעם אצליח, איתך הפעם אצליח.

כל פסיעה על דרך חתחתי החיים הייתה רק בשביל הרגע הזה,
בו אדרוך על שביל חצץ ועפר אל החדר שמתחת לעץ,
ורגע לפני שאליו נכנסתי ראיתי בחוץ את ארגז הכלים הפתוח,
ובתוכו פטיש גדול ואיזמל מנתחים, גם מסננת ותחבושת לב ענקית,
אז ידעתי שעכשיו זה התור שלנו ונזכרתי בלחישת העבר.

וכשנכנסתי בחרדת קודש ועברתי את מפתן הכניסה שמוביל לחדרך,
וראיתי איך עינייך טובות בי, אלי מביטות מחייכות וליבי כמעט
ופסק מלפעום,
אז ידעתי, כן ידעתי שזו לא הפגישה הראשונה בה נפגשנו,
וראיתי בדם שכמעט ועצר מלזרום שכתוב בו זו האחת ושמעתי,
שעכשיו זה התור שלנו ושמעתי את קול שאגת ההווה.

אז תגידי לי, כן תגידי לי, שהפעם אצליח, הפעם אצליח.
כי אז הייתי רק ילד, לא היה לי כוח לעמוד מול הכוח שעמד
כנגדי.
את תגידי לי, את תגידי לי, שהפעם איתך יחד, והפעם נצליח.