בַּיָּמִים שֶׁאַהֲבָה הָפְכָה מִצְרָךְ נָדִיר
אֲנִי מִסְתּוֹבֶבֶת בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים וְאַהֲבָה
אֵין.
פּוּךְ עֵינַי נִגְלָה לָעוֹבֵר וָשָׁב
וּתְכֵלֶת עֵינֶיךָ בָּאָה בִּי לְעוֹלָם
לֹאמַר אַהֲבָה בָּאָה בַּנִּסְתָּר וּבָנִגְלֶה
שֶׁל מַעֲש-ִים רְצוּפֵי מַחְשָׁבָה.
אָמָּנוּת בְּךָ וּבִי מְבִיאָה אוֹתִי לְשִׁירָה
וַאֲנִי עוֹמֶלֶת הֱיוֹתְךָ בֵּין הַשִּׁירִים
וְהָאוֹתִיּוֹת לְאַהֲבַת חוּצוֹת
אַהֲבַת כְּרַךְ שֶׁאֵינָהּ נִגְמֶרֶת