|
אני קם בלילות למשמע זעקה.
זה אתה,
חיה פצועה שנתקעה
בגדר של החיים,
משתוללת להשתחרר מאחיזת
שלוש מדונות מלוות אותך
לכנסיה קטנה. חצובה
בגיר המתפורר, ליד הלוח של לבך.
תינוק
זעיר מונח בכף ידי.
אני התיל הדוקרני, אני
הגבול האחרון? אני? בת קול
קוראת להניח
לו להיסחף בנהר הקר.
אני מביט בו מתרחק.
גופו כחלחל,
התיל אדום. |
|
|
מתהפך לאחור,
נשכב על הגב,
ושוב מתהפך,
מסדר את הישבן
בצורה המדוייקת
שבה ארדם.
מסתובב שמאלה
ושוב ימינה,
ומחליט לחשוב
חזק שאני ישן,
ואז פוקח עין
ומציץ, כי אני
ממש לא מצליח
להרדם |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.