- עוּרוּ נָּא, כִּי בְכָל לַיְלָה
- נִשְׁמַתְכֶם עוֹלָה לְמַעְלָה
- (הפיוט "אודה לא-ל", מאת הפייטן ר' שמעיה
קוסון)
בְּכָל לַיְלָה
נִשְׁמָתוֹ שֶׁל מַר קְסֶנּוֹן עוֹלָה לְמַעְלָה
וּפוֹרַחַת לָהּ הַרְחֵק
לְאָן? זֹאת אֵין הוּא יוֹדֵעַ
אוּלַי לְחוּ"ל,
מְקוֹם שָׁם הַשְּׁקִיעוֹת אֲפוֹרוֹת
וְהַשֶּׁמֶשׁ בְּגוֹן הַיַּיִן
וְהַיָּרֵחַ הוּא גּוּשׁ גְּבִינָה צְהֻבָּה עִם טִיפּוֹת
וִויסְקִי זוֹל
הוּא אֲפִילּוּ לֹא שׁוֹאֵל אוֹתָהּ אֵיפֹה הָיִית כְּשֶׁהִיא
שָׁבָה
הוּא גַּם לֹא שׁוֹאֵל אוֹתָהּ מַה שְּׁלוֹמָהּ
מַר קְסֶנּוֹן רַק מִסְתַּכֵּל בָּהּ מִן הַצַּד
כְּשֶׁהִיא סוֹרֶקֶת תַּלְתַּל שֵיבָה סוֹרֵר
שֶׁהִתְבַּדֵּר בָּרוּחַ
וְרוֹכֶסֶת עוֹד כַּפְתּוֹר
בְּחֻלְצַת בֵּית הַחוֹלִים
הוּא מַגִּישׁ לָהּ חֲצִי כּוֹס מַיִם
זֶה כָּל מַה שֶּׁהִיא מוּכָנָה לְקַבֵּל
אַחַר כָּךְ הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ לַיְלָה טוֹב
וְנִכְנֶסֶת לַמִּטָּה
הוּא מְסַדֵּר בַּעֲדִינוּת וּבְרֹךְ אֶת הַשְּמִיכָה
שֶׁעָלֶיהָ
וּמֵשִׁיב לָהּ: שֵׁנָה עֲרֵבָה
וְרֶגַע לִפְנֵי שֶׁהִיא נִרְדֶּמֶת הִיא פּוֹלֶטֶת:
עוֹד נִתְרָאֶה
בהשראת נשמתו של מר קוגיטו
מאת זביגנייב הרברט |