|
בְּיָמִים שֶׁל הֶרְגֵּל מְשׁוֹטֶטֶת בְּנַפְשִׁי
לִרְעוֹת בָּאָחוּ שֶׁל הַחַיִּים.
טוֹבִים וְרָעִים הָיוּ שְׁנוֹת חַיַּי
וְהַפְתָּעוֹת בָּהֶן לְמַכְבִּיר.
יַלְדוּת וּבַגְרוּת לְלֹא דֹּפִי
חוֹבְקִים בִּמְרוּצָה חוֹפִים רְחָבִים
שֶׁל תִּקְוָה.
וְגִיל בֵּינַיִם בִּי מְחַפֵּש- בֶּן זוּג.
וַאֲנִי יָמִים בְּלִי גְּבוּלוֹת אוֹהֶבֶת
לֶאֱהֹב אוֹתָךְ בְּכָחֹל. |
|
|
זוג זקנים בבית
אבות:
זקן: תגידי
מתילדה, את לא
מריחה ריח של
נבלה?
זקנה: לא.
זה שאף פעם לא
זוכר את הסופים
שלך הבדיחות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.