זה שבועות שמוחמד השומר שלי,                                
                                   מפקיר אותי ליוצריו
האפלים,                                                    
                         אונס אותי באדיקות של נזיר טיבטי,  
                                                           
      מפיק הנאה מכל תנועה ,                                
                                                           
       שהוא חודר למרחב הקדוש שלי.

הוא מפיק שמחה מכל קרבה לצל שלי,                            
                                                           
         בזמן שאני צוללת לצד האפל בלבנה.                  
                                                           
                    מוחמד כותש את נפשי,                    
                                                           
             במכתש ועלי כשהוא מעלי,                        
                                                      כפולי
כקפה שחור ומר, פזיז נמהר ואכזר,                            
                                                    מפורר
לי את פולי הנשמה שזהרה,                                    
                                                           
ולא נזהרה בנשף המסכות.
                                                           
                                                     
גופי מתקלה וקמל כעלה,                                      
                                                           
         מתוכי בוקעת רקמה,                                
                                                           
                                           גמישה ונכנעת
לחיות נשמתי,
שיודעת להיוולד,                                            
                                     
כגפן בתולה שהותירה את עוללה .                              
                                                         
בין מכתש ועלי מה יהיה על עוללי?                            
                                                           
  עכשיו יודעת ,העלי יוכרע באינוס היוהרה.