אַתְּ טוֹפֶפֶת בְּצַעֲדֵי בָּלֵט
לִמְצֹא דֶּרֶךְ חַתְחַתִּים. בִּמְבוֹכֵי
לִבִּי הַמִּש-ְתָּרְעִים, לְאֹרֶךְ
מִדְבַּר הַמֶּלַח שֶׁנּוֹצַר מִדִּמְעוֹתַיִךְ.

חַמּוֹת נָטְפוּ טִפִּין הַרְחֵק
לְהִמָּלֵט מִשְּׁמוּרוֹתַיִךְ.
פֶּן תָּהִינִי לְלוֹכְדָן
וּמִשְׁקָלָן מָעוֹת עָלַיִךְ.

כָּעֵת הַמַּנְגִּינָה נִשְׁמַעַת.
זוֹ בְּעֶצֶם אַזְעָקָה.
אֲנִי מֻזְנָק הַיְשֵׁר אֵלַיִךְ,
אֶת מַחְנִיקָה עוֹד צְעָקָה.

חוֹמוֹת גְּבוֹהוֹת הָעֲש-וּיוֹת
מִבַּד שֶׁל בֶּגֶד גּוּף זָנוּחַ,
מַסְתִּירוֹת אוֹתָךְ הֵיטֵב.
אֲנִי כִּמְעַט נִשּ-ָא בָּרוּחַ.

אִם כְּבָר אָבַדְתּ לִי לָעַד,
אֶקַּח לִי חֹפֶן לְמַזְכֶּרֶת.
אִם שׁוּב עָלַי לֹא תַּחְשְׁבִי,
פַּזְּרִי רַק כָּאן אֶת אֲפָרִי.

וּדְעִי כִּי מַתִּי כָּאַב;
אָבִיךְ אֲנִי וְלֹא אַחֶרֶת.
זֶה לֹא חָשׁוּב לִי שֶׁתֵּדְעִי;
חָשׁוּב יוֹתֵר שֶׁאַתְּ רוֹקֶדֶת

וְשָׁרָה לָךְ, חַסְרַת מִשְׁקָל.
גַּם בְּיָדִי הַמֶּלַח קַל.
הַלֵּב כָּבֵד. נִמְחַץ כָּלִיל.
בְּחִיּוּכֵךְ אֲנִי נִגְאָל