|
זה התחיל בזה
שכל חיי הפכו
וכל מעשי היו
כדי למצוא אותה
זה נגמר בזה
שהיום יש לי התקפי חרדה
בקושי אני אוכל
מוריד מלא דמעות
כי לא מצאתי
אז אולי לא שווה
כל סיפור האהבה הזה
שסיפרו לנו שהיינו ילדים
עם בית וחיים
זה התחיל בזה
שכל העולם כפר בזה
והפך את הדבר הכי צודק
אהבה, לגוף
זה נגמר בזה
שאני המשוגע היחיד
שלא רק מדבר גם מתמיד
להביט על התכלית
אז אולי לא שווה
כל סיפור התאווה הזה
כי אין בו פרחים
וכנורות דביקים שמנגנים
זה התחיל בזה
שהוא החזיר אותי בתשובה
וכל מעשי היו בלי שאשים
כדי למצוא אותה
וזה נגמר בזה
שהוא לא נתן לי אותה
אז מעולם לא עשיתי בעצם
דבר אחד לשמה
אז אולי לא שווים כל הדמעות
אבל הם בכל מקרה יורדות
לפחות יש לי פרחים
דביקים שמריחים |
|
|
אח, כשהייתי
ילד.. איך הייתי
מתעלל בגננת חוה
ואחר כך במורה
יוכבד.
והילדים, כולם,
היו פוחדים ממני
ותמיד נתנו לי
לנצח
בגוגואים..
אין , אין,
ישראל היה מלך
הילדים.
אחד ישראל,
נזכר בנוסטלגיה
בילדותו |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.