אתן מתקבצות  לי בזכרון כמו כנס חזאיות,
מטפטפות בחשאיות לקראת החורף השנוא ובא
לי לישון. עד שאליהו החזאי
יגלה לכולם שמחר
לא יהיה קר.

מתלחששות. מלקקות לעצמכן מיערת הסוד. אתן טועות בי בקול גדול.

כשאני ישן, נשימתי
נצפנת בשמיכה שעל פניי;
אינני דב. אני דרקון אשר נשיפותיו
רמץ לוהט, שייחם לי כל החורף

וזו אינה פרווה, זהו עורי, לוהט למרות שהוא קר כמו פירות יער.

ולצערי
אף זהובת תלתלים מביניכן
לא באה לשבת בחיקי, לאכול לי מהצלחת,
או להזדיין איתי.