כביש מהיר אופנוע מזכיר כטב"ם, באוויר.
הדלת של השכן נטרקת, ואצלי זו עוד נפילה.
גלגל של רכב עולה על פקק, מעיף מבט, נדרך.
כך, גם כולם.

הנהר שחצה ורגש, לא שטף את הרע.
והותיר, עוד גבעות ומכשולים.
ושלא צלחו אותו, ונותרו.
כנפלים, מוזכרים.

בעקבות, בצעדים שהלכתי אף אחד לא יכול, לצעוד
במשקלי הקל, הותרתי בהם חותם.
בגופי השבור, גבעות ומכשולים,
כנפלים מוזכרים

זה רגע מלחיץ. כמו ההמון שאתו.
על נהר, צעדים, גבהות מכשולים.
המשקל בשבר, כבד, שחייב לשאת.
בין, גם, נפלים ומוזכרים.

רגע האמת שבר משבר בו לא מוזכרים,
צעדים, גבעות, מכשולים.
נהר שרגש, לא שותף הכול.
ברע, נזכרים רק אחרי שנופלים.

עכשיו זה גם הזמן אם זה זמן להחליט,
בכובד, כמשקלו.
יותיר עקבות, אולי גם מכשולים.
ואנחנו, דרוכים כגבהות נשטפים.