|
בנסיבות בהן נפגשנו לא פעם
מבטיך ליטפו בכאב
שתיקתך התאמצה בי לגעת
בכתף, בדמעה ובלב
וחלפנו כמו צל על מרפסת
מרפרף ושולח צללים
כמו שתיקת אהובים מתרפסת
מרמזת על רגש מפעים
השנים מוסיפות לך צער
שהזמן לא הואיל לעמעם
בליבי לא נעול עוד השער
הוא פרוץ, מייחל ושומם
אם תואיל לוותר על האגו
הן חצית יובל ועוד קצת
אז אולי אהבה עוד תהיה פה
בשנים שנותרו לה מעט
בנסיבות בהן נפגשנו לא פעם
כה ייחלתי לומר בלחישה
שאני נערה משוגעת
שהפכה עם הזמן לאישה
שעדיין קיים בי הרגש
שעדיין קיימת תקווה
שתגבור על הפחד לגשת
ותדרוש שאחזיר אהבה.
|
|
|
מה זה הקטע הזה
שלכל אחד יש חבר
שנהרג בלבנון או
בשטחים? כל אחד
מתבכיין על זה
וכותב שירי
קינה, יאללה
יאללה יאללה, גם
לי מת חבר -
יותר מזה הוא
נרצח - ואני לא
עושה מזה כזה
עניין.
עמוס מהמוסד
חושב שרבין היה
חבר שלו או הכיר
אותו או שהנושא
הזה מצחיק
מישהו, חושב...
שיחשוב, לפחות
זה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.