מִשְׁטָחִים קָרִים מְעַבִּים לִי אֶת הַלֵּב.
יָדֵךְ חַמָּה וּמַרְגִּישָׁה אֶת הַכְּאֵב
שֶׁל טִיפּוֹת קְפוּאוֹת בעורקים שֶׁנִּנְטְשׁוּ
לְהִיפָּתַח אֵלַיִךְ רַק בִּקְּשׁוּ.

זִכְרוֹנוֹתַיי כְּשֶׁלֶג מְטַשְׁטֵשׁ חוּשִׁים
זוֹרְמִים יַצִּיב דֶּרֶךְ וְרִידִים דַּקִּים;
לֶחְיֵךְ רַכָּה וְצַווָּארְךָ פּוֹעֵם,
אֶפְשָׁר לִשְׁמֹעַ אֶת דָּמִי נוֹהֵם.

פָּלְשׁוּ ש-ְפָתַיִךְ לְכָל הַחֲצֵרוֹת;
וְאֵין לְאָן לִבְרֹוחַ מִבְּש-וֹרוֹת
הַמַּקְפִּיאוֹת דָּמִי כְּמוֹ שֶׁל כָּל גֶּבֶר:
הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל אַהֲבָה הִיא קֶבֶר

אֵלָיו נַשְׁלִיךְ אֶת כָּל הַחֲלוֹמוֹת,
כַּדּוּרִיּוֹת לְבָנוֹת וַאֲדֻמּוֹת
מְמַהֲרוֹת עַכְשָׁיו בִּדְהִירָה,
כְּאִלּוּ מִתְבַּצַּעַת חֲדִירָה

שֶׁל מְחָטִים דַּקּוֹת לְתוֹךְ נִימֵי נַפְשִׁי;
אֲנִי תִּקְוָה שֶׁרַק לִבְרֹוחַ תְּבַקְּשִׁי.
אַךְ אַתְּ נִצֶּבֶת כְּאוֹתוֹ חוּט דַּק,
ולעירוי הַזֶּה אֲנִי נִזְקָק

לֹא כְּדֵי לִחְיוֹת, בִּשְׁבִיל לַחֲלֹם
אֵיךְ דָּמִי מֻתָּךְ בְּחֹם.
וְלֹא נוֹתַר כְּאֵב לִזְרֹם בְּקֹר,
אֲנִי תִּקְוָה שֶׁתִּהְיִי לִי אוֹר