|
יד שמאל שלי מרגישה
כל סיב
של הדף הזה
אני מתרפק על הרכות
של הנייר.
ומנסה לזכור תמליל של
רגע שחלף.
-"עטור מצחך זהב שחור".
העט שלי עוטה ניצנוץ
הוא
פולט טוהר.
נמלים מהלכות במתלוליהן
ופניך נוגות. |
|
|
מושב לצים? לא
מכירה.
ליד מה זה?
לא אני גם לא
מכירה
מושב בטיחות
לרכב.
אני קיבוצניקית.
לא
מכירה מושבים.
צאלה ביטון,
עוזבת קיבוץ. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.