אין לדעת כיצד, לטכס העצה
הזרועה ומכוסה, מן הכול.
אך אמנם היא רוצה, לתקן את הכול
לגלות המכוסה כביכול.
ומתוך הרצון היא נשברת מאוד
שבריה נופלים עד למטה.
ומתוך השברים, ניצוצות חדשים,
צומחים ועולים באמת.
וכסה הענן, והחושך הווה
רעשו רעמים כמצופה.
והגשם ירד, והרווה את הכול
המים חדרו אל החול.
ומתוך זה תשמח ובחשק תצמח
ותזכור שתמיד יש תקווה.
כי הטוב באמת, הוא צומח ממה
שהיה מכוסה, וכבר מת.
אם כן יתכן, לשנות את הכול
היא רוצה אך לא עת המחול
והלב הישר, יקבל בשמחה
את הטוב והרע, בשלום.
וישירו שירים, יחד כל הצמחים
האמת תתגלה בבוא עת
היא זוכרת כיצד, הוא החזיק לה את היד
ואמר לה בתי, בוא נצעד. |
