לגוף שלי נמאס


יותר מרוב האנשים שאני מכיר, זה בטוח, אבל בכנות - אני לא
קשוב לגוף שלי כמו שהייתי רוצה. זה בטח נראה שונה מבחוץ, אבל
בפועל לי ולגוף שלי יש מערכת יחסים די חד צדדית. הגוף שלי
מדבר, אפילו מדבר הרבה, ואני גם שם לב אליו, אני פשוט לא
מקשיב. נותן לו לברבר. גם ככה בסוף הכל מסתדר. בכללי אני מוצא
שהגישה הזאת תופסת להרבה מצבים בחיים, אמנם כרגע קופץ לי רק
כשמתחצפים להורים, אבל אתם בטח יכולים לחשוב על מצבים אחרים.
בכל מקרה ככה הדברים מסתדרים במשך כמה חודשים, אני שותה בירה
בימים ואוכל שוקולד בלילות והחיים מצוינים. אפילו הגוף שלי
מסכים לפעמים. גם לזה אני שם לב.


אבל לפעמים, לכאורה ברגעים מקריים לחלוטין (אבל הם לעולם לא
מקריים), הגוף שלי מחליט שנמאס לו. הוא מתחיל לצעוק. וכל מי
שנסע אי פעם ברכבת יודע שהבאסה האמיתית בצעקות, אפילו יותר
מהמבוכה, זה שאי אפשר להתעלם מהן. צעקה נכנסת ישירות לנשמה -
קיצור דרך ערמומי לתוך גוף האדם. הגוף יודע את זה, כי הגיע
לעולם שלנו ברכבת, ובגלל זה הוא צועק עלינו מבפנים כדי להישמע.
הוא אומר שנמאס לו. הוא אומר שעשיתי יותר מדי ממה שאני עושה
בדרך כלל. הוא (!) אומר לי (!) שאני צריך להירגע. אבל כמו ברגע
הזה שאתה מחליט לסיים ויכוח שאתה כבר יודע שאתה טועה בו, אחרי
הרבה יותר מדי זמן אני מחויב להיכנע.


למה? כאב ראש. כאב ראש. כאב ראש. כאב רציף, מייסר, ולא מובן
בראש. כמובן שהכאב יהיה בראש, כי כאב בכל מקום אחר בגוף יהיה
פשוט... כאב במקום אחר בגוף. הראש זה המקום היחיד שנותר
להכאיב. כמובן שגם לאטמה לפנים וגם שינה עם כרית גרועה יכולים
לעשות כאב ראש, אבל הגוף עובד עם מה שיש. והוא עובד חזק. כאבי
ראש הם לא סתם מטרד, הם יכולים להרוס יום שלם.


משככי כאבים


מתישהו גילו שבמקום להקשיב לגוף אפשר להשתיק אותו עם משהו
שראוי היה לקרוא לו "משתיק כאבים" אבל קיבל את השם המסחרי
יותר, "משכך כאבים". משכך כאבים נקרא ככה בגלל שהוא לא באמת
מעלים את הכאב, הוא רק עוזר לך להתעלם ממנו. המשמעות של שיכוך
היא החלשה, הרגעה, ובזה המונח השגור באמת צודק - הכאב עדיין
קיים אבל הוא משוכך. זאת אומרת הוא פשוט לא מורגש. קצת כמו
לשים טלוויזיה על "השתק", הכאב עדיין משודר אבל אם נסובב את
הראש אפשר להתעלם ממנו כמעט לחלוטין. בגלל זה אמרתי שצריך
לקרוא לזה משתיק כאבים. עדיין אפשר לשנות את השם.


כבר תקופה ארוכה שאני מתנגד נחרצות למשככי כאבים, לפחות אלה
שנהוגים בשימוש יום-יומי. כל העניין תמיד הרגיש לי מפוקפק,
ואכן מאז שהפסקתי להשתמש בהם יש לי משמעותית פחות כאבי ראש. מה
שקרה הוא שבמקום להשתיק את הגוף שלי הוכרחתי להקשיב לו וגם
לכבד את הבקשות שלו. ופייר, הוא לא מבקש הרבה. פשוט כמו
שאמרתי, אני לא מקשיב.
אז הנה מה ששלי מבקש, וכל אחד יעשה את ההתאמות הנדרשות:
- לשתות הרבה מים. כלל אצבע פשוט: שתי כוסות מים על הבוקר.
בשאר היום, כל פעם שצמאים, לקום לשתות מים.
- לקום הרבה מהכיסא. אפשר לקום לשתות מים למשל.
- לצאת לשמש. כמו שהשמש מנקה כתמים בבגדים, ככה היא מנקה את
הגוף.
- להזיז את הגוף מתי שאפשר. הגוף, כמו כל כלי עבודה, פועל הכי
טוב תחת שימוש תדיר ומכבד. טיפ למקצוענים: להזיז את הגוף בשמש.
חוסך זמן.
- להגביל הנאות. לכל חריגה מהכלל הזה יש מחיר, ולרוב הוא מגיע
בצורת כאב ראש.
- להיענות לגוף כשהוא מדבר.


להיענות לגוף


רוב כאבי הראש לא מתפרצים ככה פתאום, מאפס למאה. מקרים כאלה
צריכים לעורר רמה כזו או אחרת של דאגה. בפועל, רוב כאבי הראש
באים עם סימנים מקדימים. יש כאבי ראש שמתחילים להרגיש בקטנה על
הבוקר ויש כאלה שמתפתחים במהלך היום, אבל כמו בעיות בזוגיות -
אם מתעלמים, זה פשוט גדל. ולכן להקשיב זה רק חצי מהמשחק, אפילו
החצי הקל. זה חשוב להיות קשוב לגוף (כל זה תקף גם לבת זוג),
לדעת מה הוא אומר, מתי הוא אומר ואיך הוא אומר, אבל בסוף צריך
גם להיענות לו.


להיענות לגוף אומר לעזוב את העבודה מוקדם בגלל כאב ראש.
להיענות לגוף אומר לצאת לחופשה יותר מאוחר בגלל שקמת עם כאב
ראש, ולחזור לישון לעוד קצת בתקווה שהגוף ישתף פעולה עם השמחה.
להיענות לגוף אומר להפסיק להפסיק לרוץ כשכולם ממשיכים, להפסיק
לשתות או לאכול כשכולם ממשיכים ובכללי להודות בגבולות שלך
בפומבי. להיענות לגוף אומר לעשות ספורט, גם כשלא רוצים, גם
כשמשהו כואב, והכי גרוע - גם בחורף. בקיצור, להיענות לגוף אומר
לוותר על עצמך בשביל הגוף שלך.


אבל אם תיכנסו אפילו לרגע לתוך נעליי, אדם למוד כאבי ראש,
בשנייה תבינו שכל העבודה הזו שווה את השכר. הידיעה הזו שמחר
אני לא אקום עם כאב ראש, מחזיקה אותי מעל פיתויים מיותרים
ונותנת לי את הכוח לעמוד מול חיים דורסניים ולדרוש מנוחה. מאז
שהתחלתי להקשיב לגוף, התחלתי גם באיזה שהוא מקום להבין אותו.
הגוף הוא שותפינו לכל המסע הזה. הוא גם רוצה ליהנות, אבל יש לו
מגבלות ותנאים שלפעמים קצת מבאסים. אבל הוא באמת בסדר, כי
בתמורה, אם מקשיבים לו הוא מוכן לתת בחזרה מתי שצריך אותו.
ובדרך כלל אלה רגעים די חשובים.


אז כן, היום אני מקשיב לגוף שלי יותר מפעם. יותר מרוב האנשים
שאני מכיר, זה בטוח, אבל בכנות - לא כמו שהייתי רוצה.