עָמִית רוֹצָה לִכְתֹּב שִׁירִים
כְּמוֹ שֶׁאֲנִי.

אָמַרְתִּי לְעָמִית תְּנַשְּׁקִי
אֶת הַמַּרְפֵּק שֶׁלָּךְ כִּי שִׁירִים נִמְצָאִים
בִּמְקוֹמוֹת בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִיִּים, וְאִם תְּקַלְּפִי
אֶת הַצַּלֶּקֶת שֶׁיֵּשׁ לָךְ בְּכֶתֶף שמֹאל
תִּרְאִי שֶׁשִּׁירִים יוֹצְאִים מִמְּקוֹמוֹת
שֶׁכְּבָר חָשַׁבְנוּ שֶׁנִּרְפְּאוּ. אַחַר כָּךְ
תַּחְתְּכִי אֶת הַוְּרִידִים בְּפֶרֶק כַּף הַיָּד כִּי
שִּׁירִים נִכְתָּבִים כְּשֶׁנִּדְמֶה שֶׁאֵין מוֹצָא.
אָז עָמִית אָמְרָה אֲבָל -
אַל תַּפְרִיעִי לִי. עַכְשָׁיו תּוֹרִידִי תַּחְתּוֹנִים
וּתְאוֹנְנִי בְּעֵינַיִים פְּקוּחוֹת. כִּי אִם
תִּתְבַּיְּשִׁי לָגַעַת בַּמְּבוּכוֹת שֶׁלְּךָ
כְּשֶׁכֻּלָּם רוֹאִים
לְעוֹלָם לֹא תִּכְתְּבִי שִׁירִים.

בַּלַּיְלָה

הֶעֱלֵיתִי אֶת עָמִית לָהָר הַקַּר
קָשַׁרְתִּי אוֹתָהּ לְשיחַ קוֹצָנִי
גָּזַרְתִּי אֶת הַשּעָרוֹת שֶׁלָּהּ
וְשמְתִּי לָהּ סַכִּין עַל הַצַּוָּאר.
עָמִית צָרְחָה נוֹרָא. אָמַרְתִּי
אִם אַתְּ רוֹצָה שֶׁיִּשְׁמְעוּ אוֹתָךְ

תִּכְתְּבִי אֶת הַצְּרָחָה הַזּוֹ בְּדִיּוּק
כִּי הַחַיִּים שֶׁלָּךְ תְּלוּיִים בָּזֶה.