התראת המחשב העירה את רעות משרעפיה.
ריצוף הגנום של חיידק השחפת הסתיים, וכעת עליה להעביר את
הנתונים למחשב העל, שיבדוק לאיזה חומצות אמינו מקודד הרצף הזה,
ואיזה חלבונים אמורים להיווצר ממנו בסופו של דבר.
היא הלכה לגנוב נשיקה חטופה מניר, שישב בצד עם הלפטופ שלו.
הוא בא איתה היום למעבדה, כי שאר הצוות היו חולים, והיא לא
רצתה להיות לבדה.
כמה כיף שבן הזוג הייטקיסט, וכלי העבודה שלו נייד כל כך.


המחשב עבד על הרצפים למשך חמש דקות, ואז שוב התריע: רצף חריג
של חומצות אמינו נמצא.
רעות בחנה בקפדנות את הרצף.
לכאורה זה נראה היה לחלוטין כמו רצף שאמור לקודד לחלבון. יש
קודון התחלת שיעתוק בתחילתו, וסטופ- קודון בסופו, כל רצף באמצע
מקודד לחומצות אמינו שונות, אבל חומצות האמינו הללו לא מייצרות
שום חלבון מוכר שקיים בחיידקי שחפת. מוזר.

חומצת האמינו הראשונה היתה מתיונין, כמובן.
הרי מתיונין היא חומצת האמינו האוניברסאלית המשמשת סיגנל
להתחלת שעתוק חלבון.
אחרי המתיונין היו אלאנין, ואלין, שוב אלאנין, סרין, תראונין,
איזולאוצין, מתיונין, פרולין, שוב אלאנין, ציסטאין, שוב
תראונין, שוב איזולאוצין, שוב סרין, שוב איזולאוצין, ואז
פעמיים מתיונין - כמה מוזר, ושוב איזולאוצין, אספרגין, חומצה
גלוטמית, שוב אספרגין, תראונין ומיד לאחר מכן סטופ-קודון,
שמאותת לר.נ.א פולימראז להפסיק לשעתק את הרצף. נגמר החלבון.
אפילו לא חלבון. סתם פפטיד קצר.


אלא שמיד לאחר מכן הופיע שוב אותו הרצף: מתיונין, אלאנין,
ואלין, אלאנין, סרין...
מוזר שהרצף חוזר על עצמו שוב ושוב, זה לא הגיוני, אמרה רעות
לעצמה.
"מה אמרת?", שאל ניר.
"דיברתי עם עצמי", ענתה, "יש לי כאן רצף חומצות אמינו מוזר,
שלכאורה אמור לקודד לחלבון כלשהו, אבל זה רצף נורא קצר שנקטע
אחרי כמה חומצות אמינו ושוב חוזר על עצמו. אני לא מכירה את
הפפטיד שנוצר מהחומצות האלה, וזה לא הגיוני שיהיה צורך לחיידק
הזה ברצף דנ"א שיקודד לפפטידים האלה שוב ושוב".
"יש לי רעיון! אולי זה במורס?", התבדח ניר, "קו - נקודה -
נקודה - נקודה - נקודה - קו - נקודה."
שניהם צחקו, והוא משך אותה לחיבוק ארוך.
"את יודעת מה זה אומר?", שאל.
"מה אומר מה?", ענתה במעומעם לתוך כתפו.
"מה שאמרתי לך קודם במורס"
"אמממ. בכלל לא ידעתי שיש משמעות לרצף הזה".
"זה השם שלי במורס", ענה, "למדתי פעם את כל הקוד בעברית".
"אף פעם לא הבנתי איך אפשר לזכור את זה בכלל", אמרה ונשקה על
פיו, "הזכרון שלך מדהים!".

"האמת, שדווקא בעברית זה לא נורא מסובך לזכור את הקוד. הרי קו
נראה כמו פתח, ונקודה כמו חיריק, אז פשוט חיברו לקוד מילים או
משפטים קצרים המתחילים באות אותה רוצים לקודד, שההיגוי שלהם
מזכיר את קידוד המורס".
"למשל אלף היא האות הראשונה של אִמָּא, והניקוד הוא חיריק
וקמץ. אז אלף היא נקודה קו במורס העברי".
"גדול!", עכשיו רעות ממש התלהבה, "האמת שאפשר לעשות קוד כזה גם
מחומצות אמינו. לכל חומצת אמינו יש אות שמשוייכת לה. למשל
אלאנין היא A. היא מופיעה המון בפפטיד המוזר הזה שסיפרתי לך
עליו"
"הגיוני. היא אות ניקוד", גיחך ניר, "יש לך עוד כמה אותיות
ניקוד?"
"כן. יש איזולאוצין שהיא I, וחומצה גלוטמית שהיא E. מאידך, אין
O או U", ענתה,"אתה רואה את הפפטיד הזה? אני בעצם יכולה לכתוב
את רצף חומצות האמינו באותיות, ומי שמכיר את הקיצורים, ידע
בדיוק על מה אני מדברת".
"האמת שזה רעיון", המשיכה לחשוב בקול רם, "אני אכתוב אותו
לבוסית שלי, ואשאל אותה אם היא מכירה את הפפטיד הזה. אתה יכול
לכתוב אצלך בווטסאפ את הרצף שאקריא לך ולשלוח לי?".
"בשמחה! נשמע לי שזה רעיון מצויין לשאול את אלינור"
"אוקי, מוכן?"
ניר הנהן
"אז הראשון הוא M, אבל אל תכתוב אותו, כי זה סתם סימן להתחלת
קידוד. ואח"כ זה הולך ככה:
AVASTIMPACTISIMINENT"
ניר הקליד את האותיות בטלפון הנייד שלו, ואז השתתק.
"שלחת לי?"
הוא הניד את ראשו בשלילה, ואז אמר,
"את חייבת לראות את זה".
"את מה?"
"האוטוקורקט שלי הציע לי תיקון להקלדה"
"ו.?"
"זה יוצא רצף הגיוני באנגלית, רעות. זה מוזר. האוטוקורקט מציע
לי לכתוב A VAST IMPACT IS IMMINENT, ואלה בדיוק האותיות
שהקראת לי. אחת לאחת. הוא רק הוסיף רווחים".
"והוא חוזר שוב ושוב, הרצף הזה", היא אמרה, מהורהרת.
"כאילו שהחיידק הזה מנסה להעביר לך מסר כלשהו".
"אתה רציני?"
"נראה לך?", ענה מיד, ונישק אותה בעודו צוחק.
קול מנגינה מונוטוני נשמע מכיוון המחשב. הוא סיים לעבור על כל
הרצפים.
"זה נשמע בול כמו הצלצול לסיום ההפסקה שהיה לי בבית הספר",
אמרה רעות והתנתקה ממנו, "כמה נורא שגם כאן הוא מסמן לי שנגמרה
ההפסקה".
היא הביטה בפלט שהופיע על מסך המחשב שלה.
"ניר?"
"זה אני", ענה.
"אני מתחילה לחשוב שאולי הוא כן ניסה להעביר לי מסר".
"את צוחקת?"
"אני רצינית כמו הגיהנום. לחיידק המנוול הזה יש חלבונים שמקנים
לו עמידות לסטרפטומיצין, לאיזוניאזיד, לריפמפין, לפיראזינמיד,
וגם לאתמבוטול".
"מה זה אומר? אלה סוגים של אנטיביוטיקה?"
"לא סתם. אלה הסוגים העיקריים שנמצאים בשימוש כיום. גם כקו
טיפולי ראשון וגם כקו שני"
"שיט!"
"שיט זה אנדר סטייטמנט", היא נראתה מבועתת, "יש מצב שהוא עמיד
לכל סוגי האנטיביוטיקה הקיימים, וזה מפחיד. זה לא סתם חיידק,
ניר, זה מלאך המוות!"
"אנחנו לא יכולים להידבק ממנו, נכון?", שאל בחשש.
"אני ממש מקווה שלא, כי זה רק גנום. אין לנו כאן את החיידק
השלם. והכל מבוצע במערכת סגורה. מה שכן, שאר הצוות שלי השתעלו
כמו משוגעים כל השבוע", ענתה.
הם הביטו זה בזו לרגע קט, מודאגים.
"אני סוגרת הכל, מפעילה את ה- UV-C ומדווחת לאלינור", אמרה
בשקט, "בוא נעוף מכאן".