חלמתי שמחבלים מגיעים לטבוח ביהודים ואני נמלטת בתושיה-תעופה
אל רכס הרים לא מוכר, נמוך מפני השטח, בזכות יכולת קיפוץ אדירה
שהתגלתה בי, כמו מריו/לואיג'י אנושית.
הנחתי שבאזור הלא מוכר אצליח לשרוד,
ויושבי בית שָׁם הכניסו אותי להסתתר עמם,
אבל המחבלים מצאו את הבית וכיתרו אותו.
מחבל אחד אחוז שטנה ורובה איים עליי מבעד לחלון שאבוא איתו.
עניתי שאני לא באה.
הוא פקד עליי שוב: "בואי!"
עניתי בשנית שאני לא באה וביקשתי: "תהרגו אותי"
אז הוא ירה בי דרך החלון.
כמו שאפשר רק בחלום,
ראיתי את עצמי,
מוטלת על האדמה,
שותתת דם, רצוחה
מרגישה הקלה - שהתעקשתי;
שנוריתי ונרצחתי ולא נלקחתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.