בַּתַּחֲרוּת הַזּוֹ שֶׁלֹּא נִרְשַׁמְתִּי אֵלֶיהָ
אַף פַּעַם אֵין לִי סִיכּוּי לְנַצֵּחַ.
רַק לָצֵאת לְעוֹד סִבּוּב,
שֶׁבּוֹ הוּא עָלַי צוֹרֵחַ.

הַשּׁוֹפֵט הָאַלְמוֹנִי מְוַודֵּא
שֶׁתָּמִיד יִהְיֶה אֵלֵמֵנְט שֶׁאֵינוֹ הוֹגֵן.
רֹב הַזְּמַן אֲנִי חָש-וּף,
אֵין לִי מָגֵן.

הָרוּחַ מַכָּה הַיְשֵׁר בְּפָנַי.
אֲנִי מְשַׁקֵּר שֶׁזֶּה נָעִים.
תְּחוּשַׁת הַגֹּעַל בַּבֶּטֶן
הִיא הָאֱמֶת שֶׁנְּעוּלָה בִּפְנִים.

עָמֹק בִּמְעָרוֹת שֶׁנֶּחְצְבוּ בְּהַר
קְבָרִים רַבִּים לִי מַמְתִּינִים בְּנַחַת,
וְהַצּוֹפִים אֵינָם מְשַׁעֲרִים
מָתַי ייֵעָצֵר הַכֹּול בַּעֲרוּגָה שֶׁל עֶלְבּוֹנוֹת

אוֹתָם שָׁתַלְתִּי , גִּדּוּלֵי בַּעַל
(אַךְ הוּא הִסְבִּיר לָהֶם פָּנִים מְאוֹד).
אַחֲרֵי הַכֹּול אִם תִּשְׁאֲלוּ שַׁעַל,
יֹאמַר לָכֶם שֶׁהוּא אוֹבֵד עֵצוֹת.

אָסִיר בְּתוֹךְ חַיַּי. וְגַם סוֹהֵר. לָכוּד,
עוֹדֶנִּי מַאֲמִין שֶׁלֹּא הַכֹּול אָבוּד.
בִּתְמִימוּתִי, מַחֲסִיר יָמִים מֵהַסְּפִירָה:
מָה שֶׁצָּרִיךְ לִקְרוֹת לִי כְּבָר קָרָה.

אֲנִי שׁוֹאֵף לִהְיוֹת בְּתוֹךְ צִינוֹק עוֹלָם:
אֲנִי וְהַשֵּׁדִים כֻּלָּם
נִפְתָּח פְּתָחִים בִּסְבַךְ עֶלְבּוֹן הַבַּעַל.
פְּרָחָיו יָפִים, אַךְ מְלֵאִים בְּרַעַל
אוֹתוֹ אֶגְמַע כִּי בְּעַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם
לְכָל מֵרוֹץ יֵשׁ סוֹף עָגוּם, אָדֹם.