הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי
כִּי לָקַחְתִּי אוֹתָךְ לְמִסְעֶדֶת שֵׁף
בְּהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם וְאִם אֶשְׁכָּחֲךָ סָלָט כּוֹכַב
מִשְּׁלֵן תִּשָּׁכְּחִי מִמֶּנִּי
גַּם אַתְּ. יוֹדַעַת הֵיטֵב שֶׁיֵּשׁ
סֵקְס אַחֵר וְזֶה לֹא סְתָם שֶׁאֲנַחְנוּ
מִתְנַשְּׁקִים עַל הַסַּפָּה שֶׁלָּךְ

אֶת שָׁכַחְתָּ אוֹתִי
וְלֹא דָּבְקָה לְשׁוֹנְךְ
וְלֹא הֶעֱלֵית חֶרֶס
וְיֵשׁ גֶּבֶר אַחֵר בְּחֵיקֶךְ,

וּבְהָרֵי יְרוּשָׁלַיִם זוֹרַחַת
שֶׁמֶשׁ קָרָה.
וַאֲנִי אָבָדוּ לִי יְמִינִי וּשמֹאלִי וּמַעֲלׇי
וּמִתַּחְתַּי וּמִצְּדָדַי הוּא הָעוֹמֵד עָלֵינוּ
לְכַלּוֹתֵינוּ בְּכָל דּוֹר ודּוֹר
חַיָּיב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ
בַּמַּרְאָה כְּאִלּוּ יָצָא לְדֵייְט רִאשׁוֹן
הִגִּיעַ בַּמָּקוֹם הָאַחֲרוֹן
רָשָׁע, מָה הוּא אוֹמֵר? אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ, וְאֶת
פִּתְחִי לוֹ וְהַעֲלִי אֶת הַזַּיִן שֶׁלּוֹ עַל רֹאשׁ
ש-ִמְחָתְךְ בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמְכוֹן וְאִמְרוּ

הוֹ מָיִּיִ גּוֹד
הוֹ מָיִּיִ גּוֹד
כֵּן כָּכָה חָזָק
אָמֵן