הגּוּרוּ הַקְּוִּיר אמר-ה לָמָּה יֵשׁ
כָּאֵלֶּה שֶׁנּוֹלָדוֹת יְשָׁרוֹת
וַאֲחֵרוֹת נוֹלָדוֹת מְעֻוָּתוֹת, כָּמוֹנִי.
לֹא מַפְסִיקָה לַחֲשֹׁב עַל זֶה.
אֲנִי קוֹרַת־עֵץ עֲקֻמָּה, הוֹלֶכֶת וּמִתְפַּתֶּלֶת.
דָּבָר אֵינוֹ יָשָׁר בִּי. לוּ יָכֹלְתִּי לִבְחֹר
הָיִיתִי תּוֹהָה אֵיךְ זֶה לִהְיוֹת נוֹרְמָלִית. אֲבָל אָז
הַשִּׁיר הַזֶּה הָיָה בָּא אֶל קִצּוֹ
אוֹ לְפָחוֹת מְקַבֵּל תַּפְנִית.
צְמִיחָה מְעֻוֶּתֶת רוֹמֶזֶת שֶׁאוּלַי יֵשׁ בִּי פִּרְצָה,
וּפִרְצָה רוֹמֶזֶת עַל חֹפֶשׁ.
אֲנִי אוֹהֶבֶת לִהְיוֹת חָפְשִׁיָּה,
אֲנִי אוֹהֶבֶת נְשִׁיקוֹת אֲדֻמּוֹת עַל הָאַף הַשָּׁחֹר.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הָרֵיחַ
שֶׁל כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם שֶׁלִּי
וְשֶׁל בָּתֵּי הַשֶּׁחִי שֶׁלָּךְ. אֲנִי אוֹהֶבֶת
רֵיחוֹת שֶׁל דְּבָרִים דּוֹחִים.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַטַּעַם הַמַּרְקִיב
שֶׁל מַנְדָּרִינוֹת רַכּוֹת מִדַּי.
אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הָרֶוַח בֵּין הַשִּׁנַּיִם שֶׁלָּךְ
מִשּׁוּם שֶׁהַלָּשׁוֹן שֶׁלִּי מַתְאִימָה לוֹ
כְּמוֹ מַפְתֵּחַ. אֲנִי אוֹהֶבֶת אֶת הַחֹרִים
בַּלֵּב שֶׁלִּי, כִּי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת דַּרְכָּם.
וְאִם דָּבָר מִכָּל אֵלֶּה הָיָה נֶעְדָּר מִמֶּנִּי,
לֹא הָיִיתִי שמָה לֵב. |
