כל העיר יודעת את מי אני אוהב
רק את לא שומעת ולא שמה לב
הרי זה אותך, ירושלים
העיר שלי ממך צמחתי
מנוקדת בעורי תאים-תאים
זורמת בכדוריות דמי.

"אם אשכחך, ירושלים, תשכח ימיני,
תדבק לשוני לחכי"

יש לך טלפון מגניב,
אמרה הילדה הקטנה
זה היה טלפון גדול מהדור הישן
אין מצלמה, אין חיבור לאינטרנט
בכלל אתה מגניב בעצמך,
אמרה הילדה הקטנה
אדיש וקצת עייף

הבאתי לה קרמבו
כי המילים שלה מצאו חן בעיניי
אחרי זה הבאתי לה עוד קרמבו
ואמרתי די, יותר לא בריא
אתה דואג לבריאות שלי,
אמרה הילדה הקטנה
זה מגניב בעיניי

כל דבר מגניב בעינייך,
אמרתי לילדה הקטנה
והיא ענתה -
כי אני קטנה
אני חדשה בעולם
כל דבר מפליא אותי.

היא הלכה באחו
שמש צוהריים נשפכת
ואושר מלא עד גדותיו
פתאום באו שודדים
ושלפו סכינים
ואיימו לחתוך לה את הכבד
הם שדדו ממנה את הסיגריות
ואת הקוק והקראק
וצחקו צחוק שוטים
וברחו משם

היא הייתה עצובה
היא הייתה נדהמת
כיצד מעיזים לשדוד את השמש
לכן היא תפסה קריזה
והחשיכה את העולם
לא הייתה שמש
והירח לא זהר, כי זוהרו מהשמש
והשודדים וכולם נדדו בעלטה מוחלטת
וקוננו
מה זה קרה לנו,
ב-מה חטאנו.

והספינה נעה על גלים סוערים
והמלחים היו נפחדים
מה יקרה אם נטבע במים מלוחים
ישרפו לנו העיניים
והמלח ישרוף את הפצעים

אמר להם רב-החובל -
אל פחד
כי הספינה קלה כנוצה
ויציבה כאש בזלת
אם תלכו אל הגיהינום -
אלך אחריכם
בינתיים אשתה שיכר
ואל תפריעו לי
בתנומת הלילה שלי

אם כך הוא אומר -
נהרוג אותו בשנתו
אמרו המלחים בינם לבין עצמם
כי זחיחות מן השטן היא
ותהרוג את כולנו

לכן התגנבו אל תאו
כשבידם גרזנים
אך לא רב-החובל היה במיטה
אלא בובת סמרטוטים
בדמות מרלין מונרו.

לילה עצום
רב הוא ומטיל אימה
לילה רב-תחבולות
כמו שועל בטרף
מפתה חיות כמו זקן מהתל

לילה ללא דופי
בו אין שמש והירח נחבא
ובלילה בין קירות הגבס הרטובים
שוכנים האנשים הפשוטים
אשר את ידם פושטים ומחזירים
ובעיניהם תקווה דלוחה
לקץ כל הסערה.