הֶחְלַטְתִּי לְהַפְסִיק לְהָגֵן עָלַיִךְ מִפָּנַי.
כָּעֵת הֵן מִשְׁתַּקְּפוֹת לְבַד בִּרְחוֹב נָטוּשׁ,
דָּחִיתִי אֶת כָּל הָעַכָּבוֹת מֵעָלַי,
בְּקָרוֹב הַמַּצָּב יִהְיֶה אָנוּשׁ

וְאַתְּ שׁוֹאֶלֶת אֶת נַפְשֵׁךְ לִחְיוֹת,
כִּי בִּלְעָדַי גָּדוֹת מִתְמוֹטְטוֹת.
קַרְקַע בֻּוצִּית נִדְמֵית לָךְ יַצִּיבָה
לַקַּרְקָעִית חָתַרְתְּ לְלֹא תְּשׁוּבָה.

בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ תָּקַפְתִּי בְּמַפְתִּיעַ,
הָיִיתִי בַּמַּצָּב הֲכִי פָּגִיעַ.
וְאַתְּ הֻפְתַּעְתְּ וְאַתְּ חָשַׁבְתְּ שֶׁזֶּה תַּרְגִּיל.
נָשַׁמְתְּ עָמֹק כְּאִלּוּ זֶה סָבִיל.

וְכַעֲסֵךְ הוֹלֵךְ וּמִתְעַרְבֵּל,
אֲנִי נִזְהָר שֶׁלֹּא לְהִיבָּהֵל.
נוֹפֵל תָּדִיר בְּמַלְכּוֹדוֹת שֶׁל זַעַם,
הֵן עֲש-וּיוֹת מִכָּל מָה שֶׁהָיִינוּ פַּעַם.

כָּעֵת, כְּשֶׁאַתְּ לְלֹא חָסוּת,
אַתְּ מְנַסָּה לְהִתְקָרֵב בִּכְסוּת
עָלִים שֶׁנִּרְטְבוּ הָדְפוּ פָּנַי,
וְעִם הַקֹּר הַמְּטַלְטֵל בְּעַצְמוֹתַי

כָּאן וְעַכְשָׁיו אֲנִי אוֹמֵר לָךְ: דַּי.