היא סיפרה לי בעצמה
איך להבות חישלו אותה,
איך הן חרכו לה את הנשמה,
נעצרה לי הנשימה.

כשתיארה לי בעוצמה
איך לב שלם עשוי מתכת
הפך נוזל בתוך שניות
והיא צפתה בו, מתאדה,

שוכבת במיטה,
רוצה למות רוצה
להיות, פלדה כל כך חדה,
שאת המציאות חוצה.

והיא עכשיו סגסוגת אש.
חוצה את עין הלהבה.
והיא תמיד אצלי בלב,
אני קורא לה אהבה.

עוד אספר לה בעצמי,
איך יש לי לב עטוי טיטניום.
מכל כיוון הכול סגור. אני
הלכתי על בטוח,

ואז גיליתי:
עבורה,
הכול תמיד
יהיה פתוח