אַתָּה בָּא וְהוֹלֵךְ,
כְּאִלּוּ לֹא עָבְרָה דְּמוּתִי
אַלְפֵי הִשְׁתַּבְּרוּיוֹת בְּאִישׁוֹנֵי עינייך.
בַּחֲלוֹמוֹת
אַתָּה יוֹשֵׁב מוּלִי.
הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה
שָׁעָה שֶׁבָּהּ הַכֹּל נִרְאָה צָמוּר וְאַוְרִירִי.
מִתְקָרֵב בְּעַצְמִי לִש-ְפַת לִבִּי
תְּהוֹם מוֹתְךָ תָּמִיד קַיֶּמֶת.
בִּקְצֵה מְצוֹק
דְּמוּתִי כְּאִלּוּ מְהַסֶּסֶת.
וְאַתָּה בָּא וְהוֹלֵךְ,
כֻּלִּי רָתוּם הֵעָדְרוּתְךָ.
בַּחֲלוֹמוֹת,
אַתָּה דּוֹבֵר אֵלַי דֶּרֶךְ מַכְשִׁיר קֶשֶׁר שֶׁלֹּא
נִפְגַּע
שׁוֹמֵעַ? עָבוֹר שׁוֹמֵעַ, עָבוֹר שׁוֹמֵעַ! עָבוֹר
לֹא אוֹסִיף עוֹד עֲבוֹר לוֹ. |