נוצרה דמותך בלב חיי.
נוצקה כליל מדם דמעות.
ניצב פסלך על כן תקוות,
הגנבתי בו מבט כילד.

את אסורה עליי כליל,
כעשויה כולך רק אושר.
בכל זאת, הוצאתי ממך צליל,
הממהר לשטפונו לחופם של אסונות.

המתרחשים כעת, אתמול, בעוד
יומיים או שבוע.
דמותך צופה בהם דומם,
כמצפה לבוא שליח,

אשר ייגש קרוב מדי,
ריחו רק גל בירכייך.
עם בוא הליל יגיש אזמל,
כי חפצה להתנפץ

דמותך אל כל מיני חופייך.
שם בין חולות שוטט ילדה,
והיא תושיט לי את ידה.
ילדי ברוך יבוא אלייך.