הָיוּ לִי כַּמָּה שְׁנִיּוֹת לְהִימָּלֵט
אֶל הַבֶּטֶן הַלּוֹהֶטֶת שֶׁל הַהַדְחָקָה.
מִיהַרְתִּי לְשַׁגֵּר אֶת עַצְמִי, הַרְחֵק מִכָּל
דַּקָּה שֶׁל אֱמֶת, יְדִיעָה, אוֹ רָצוֹן.

הָיוּ לִי כַּמָּה דַּקּוֹת לַחֲשֹׁב
בַּצֵּל הַקָּרִיר שֶׁל הַסְּפֵקוֹת.
מִיהַרְתִּי לְהַסֵּס וּלְהַאֲמִין לָפׇּחׇד,
שָׁעָה שֶׁחָזִיתִי בְּמוֹתִי הַקׇּרֶוב.

הָיוּ לִי יָמִים אֲרֻוכִּים, גַּם לֵילוֹת
תַּחַת עֵץ תְּאֵנָה עִם פֵּרוֹת סְגֻלִּים.
מִיהַרְתִּי לִטְעֹם מֵעָנָף לַעֲנַף,
אַשְׁמֹורֶת חוֹלֶפֶת הֵעִירָה אוֹתִי

אוֹ שֶׁהִגַּעְתְּ וְאֵין יוֹתֵר זְמַן.
עַכְשָׁיו אֲנִי חַי וְעַכְשָׁיו מוֹתִי.
הָיוּ לִי רַק כַּמָּה שְׁנִיּוֹת שֶׁל חֶסֶד
וּפִתְאוֹם נִשּ-ַקְתְּ אוֹתִי.