אני רוצה לכתוב
ליצור שירע
לשיר בקול נוגה ומונוטוני
על מה שאירע

אבל אני כלי ריק
לא יוצא לי שיר
יוצא לי קשקושים
כמו פתיתים דלוחים במרק עשיר

ורע לי בלב
ודלוח בפה ומר
והטלפון שלי נשבר
ואיני יודע מה לומר

יש לי ציפור קטנה בלב
המכרסמת אותי מבפנים
אוכלת כל חלקה טובה
עד שמתפוצצת לי בפנים

והשיר הזה נרקב
כמו סלט ששהה במקרר שבועיים
והוא מריח לי כמו חרובים מלוא הקב
שנטחנו ועורבבו במים

אבל חנינא בני
די לו בקב חרובים
מערב שבת לערב שבת
עד ישכון עם כרובים
בעולם שכולו מושבת
הוא לא ישמע יריות רובים
ולא hיתן מבט
בשום חטוף משוחרר
או במחבל פסיכופט

רבי חנינא, מי ייתן לנו חנינה
מהמועקה השוררת בלב?
מתי נבוא ציון ברינה
ביום ה' הקָרֵב?

תוחלת ממושכה ונכזבה
היא כל מה שיש
והשיר הזה הוא קש וגבבא
באכול האש