האיש הסגול לא תמיד היה סגול. הוא היה זמר קאברים ששר במועדונים ובברים
בצפון.
קוראים לו אבי ויום אחד הוא הסתגל, כלומר נהיה סגול, כנראה מאור האולטרה הסגול
שאיש תאורה כיוון לראשו.
לפני הסתגלותו הוא היה רווק שהתחיל לחשוב על כינון זוגיות, אולי עם השכנה
מהקומה השניה שגרה עם אמה.
הוא גר עם אביו ועם חתול-ללא-שם שנהג לישון איתו במיטה, ושקל להציע לשכנה, דנה
שמה, לצאת איתו לדייט בכל פעם שפגש אותה במעלית או בלובי של הבניין.
אבל המילים לא באו והוא דחה את ההצעה לפעם הבאה.
עד שלא היתה פעם הבאה.
כי הסתגל. בערב אחד במועדון בחיפה.
הרופאים ברמב"ם לא הצליחו למצוא תשובות לאיש הסגול שהתאשפז אצלם, ולכן הטיסו
את המקרה המיוחד לבית חולים עטור שבחים בבוסטון מסצ'וסטס.
לקח לאבי המון זמן להגיד את המילה מסצ'וסטס.
חולה אחת בשם קלי שטופלה איתו באותה מחלקה כי הייתה כתומה, לימדה אותו איך
לומר מסצ'וסטס וצחקקה רבות בעשרות הפעמים שהוא ניסה ונכשל עד שהצליח.
הם דיברו על החיים, על שותפות הגורל ועל איך סופסוף דווקא כשלקו במחלה שאין לה
אפילו שם הם מצאו מרפא לחרדות היומיומיות שהיו מנת חלקם בחייהם הקודמים. אבי
נשאר סגול ונשאר בבוסטון מסצ'וסטס עם קלי הכתומה, שהמאכל האחרון שאכלה לפני
שהתכתמה היה טובלרון ושבמקור היא מפורטלנד אורגון.
הם התחתנו ועברו לגור בקרבת בית החולים, וחיו מקצבה שניתנה להם ע"י בית החולים
כדי שימשיכו לקחת חלק במחקרים שנעשים על האישה הכתומה והאיש הסגול.