פתאום היא מספרת לי
שיש להקה שהיא אוהבת,
בדיוק כמוך.
לשתיכן עיניים מכשפות
ויכולת לחזות את העבר
ולקלקל את העתיד. אני
מנסה לנשום עמוק
כדי לא להחמיץ את ההווה;
אני מנסה לנשום.
בהווה קצר של 13 דקות
מקופלת הוויית חיינו:
כרטיסים להופעה בהפתעה,
התקף לב בהפתעה,
פרידה מפתיעה , (את מי)
את מי זה מפתיע לדעת
שהחיים כבר התחילו
ויש לנו 13 דקות?
מפתיע אותי לגלות
כמה מפתיע אותי העצב.
אני משתגע מכאב,
ולדמעות יש קצב
של סינתיסייזר משנות השמונים.
הניאון של הדיסקוטקים
התחלף לי לכזה של בית חולים.
מה שנותר לי זה להביט למטה על הפער שפערת בי
ולהתחבא מתחת לפוך:
אחרי הכל אני צד גבוה,
ואת טסה נמוך.
https://open.spotify.com/track/2N95e0HOjiRbCtAjY4LinG?autoplay=true