מביט מלמטה ואומר: סיימתי.
אתם יכולים להמשיך.
אני תרמתי את חלקי;
עץ, בית, ד.נ.א.

אל תתנשאו שם למעלה,
אל תדברו על עתיד רחוק שהיה יכול להיות.
מפה, הישבן שלכם בוהק כמו לחם שנאפה יתר על המידה,
והבטן הנפוחה שלכם מגלה סודות שלא רציתם לשתף.
שחררתם אותי, אז הלכתי.

מנסים להסתתר תחת כיפה, פאה, חיג'אב,
שיער צבוע, השתלת שיער, וכובע.
אך, אני פה למטה, רואה הכל.
כמה נקובים ושקופים אתם.
בלי כיסוי, בלי מגן, אתם חלולים.
לו רק ידעתי.

רואה את הקרביים מתהפכים למראה ילד פצוע,
רואה את הלב מרטיט באושר ברמאות קטנה,
רואה את הגעגוע מתפשט כמו ענן חורף עבה,
ונמוג עם מנה של כבד אווז במלון חמישה כוכבים.