יו!
כמה שאני אוהב!
נשבר לי הלב!
שתמות הכלבה ותביא קבלה
יש לה פה עניין עם פועלי בניין
שיעלו אותה עד ראש הגג
(כדי לזרוק אותה ממנו)

כל היום מזדיינת
עם הקוס היא חושבת
באף-אחד לא מתחשבת
וחוץ מזיונים רוצה רק כסף
(הלך לי טוב, לא?)

וכשיש לה זמן חופשה -
היא מסניפה
וגם מורידה
וגם מעלה
ולצדדים מובילה

כי יש לה גוף שמתאר את הרי שומרון
והשכל שלה מופקד בחיסכון
כל יום ליד ביתה עובר
היא לא יודעת שאני עומד לרצוח אותה ולא יותר.

כל היום יושב
על הקרוסלה מסתובב
אני, היא והשושנים

לבסוף היא תדע
שאני אוהב אותה
ותפנה את עורפה

כל השבוע
אוכל רק במבה
אני והציפורים

כל היום בספסל יושב
עם העננים להסתובב
וגם הראש מסתובב
(כי להסתובב מתחרז עם מסתובב)

וכשהיא הלכה
נשברה לי הקערה
אז הלכתי לקנות קערה חדשה
ולא היה לי מזומן
אז ביקשתי מהקבלן
ששילם עבורה.

ישבנו וראינו את העננים מסתובבים
והכוכבים חגים
והציפורים עפות דוהות
והשמיים מחשיכים
והשמש חוזרת לתוך רחמה,
בין הרי ירושלים

והיה לנו קר
והיה לנו חם
והיה לנו מוזר

אז שאלתי אותה -
את רואה ציפור?
בוודאי, היא ענתה,
אתה הציפור
ושנינו צחקנו
ואכלנו סוכריות

ואז שאלתי אותה -
את מריחה ריח מוזר?
בטח, היא אמרה,
ריח החדווה
ושנינו צחקנו והתחבקנו

וירד הלילה ונהיה חושך
וירח בננה הציץ
והיא אמרה לי - אל תדאג,
מחר יום חדש.