אַתְּ יוֹדַעַת, בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן אַתְּ כָּל כָּךְ יָפָה
הַצְּחוֹק שֶׁלָּךְ מִתְגַּלְגֵּל
הֲלִיכָתֵךְ אֲצִילִית וּזְקוּפָה
וּבְלִי אִפּוּר
כָּכָה סָתַם עַל סַפָּה
נוֹתְנִים לָךְ עָשוֹר
פָּחוֹת בַּקֻּפָּה

אַתְּ יוֹדַעַת, בַּזְּמַן הָאַחֲרוֹן
אַתְּ נִרְאֵית לִי שׁוֹנָה
כְּמוֹ זֹהַר צְּפוֹנִי
שֶׁמַּסְתִּיר עֲנָנָה
וְעִם חִיּוּךְ
כָּכָה סָתַם עַל פָּנִים
עֹצֶר הַמָּחוֹג
אֶת קִמְטֵי הַשָּׁנִים

אַתְּ יוֹדַעַת, אֲנִי חוֹשֵׁב בְּדִיּוּק כְּמוֹ קֹהֶלֶת
לְכָל דָּבָר יֵשׁ זְמַן תַּחַת שְׁמֵי הָעוֹלָם
אֲבָל מִבֵּין כָּל הַזְּמַנִּים שֶׁבַּחֶלֶד
זֶה הָאַחֲרוֹן - הַיָּפֶה מִכֻּלָּם