בסך הכול הבטת בקירות.
בתת מודע נתתי לך אגרוף,
או שאולי זו המציאות, שחבטה לך בפנים?
ראיתי משהו זז אצלך בפנים.

לא רצית כל כך הרבה דברים,
הרחקת אותי מעבר להרים,
שעשויים מכל הלא שאת אמרת לי,
לכן הם מתגבהים ללא סופים.

ולא הבנת שזה אסור ואלמותי,
לתת לי לעבור את צד הרכס,
אבל אני עדיין תחת צל הרים,
בגלל זה אני מרגיש כמו אפס.

בסך הכול הבטתי בהרים.
והעזתי לצאת ולא לחזור.
בתת מודע נפצעתי די קשה,
עכשיו אני שואף אל המישור

שם, לכאורה, הכול כבר יסתדר:
אני אהיה חדש, אהיה אחר.
אולי אצליח להפסיק לבהות.
בתת מודע נתתי לי לבכות.