שׁוֹתֵק אֲנִי הַרְבֵּה
כְּעֵשב שֶׁבּוֹקֵעַ מִבֵּיצַת הָאֲדָמָה
מֻתָּךְ בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ עָבֹות
הִסְתַּכַּלְתִּי עָמֹק בְּעֵינַיִים
שֶׁל זָרִים
בְּחִיפּוּש אַחַר חֹם אֱנוֹשִׁי
הָיִיתִי שׁוֹתֵק וְדוֹמֵעַ
לֹא יָכוֹל לָשאת פָּנַי
אֶל עֵץ עָבֹות
וַאֲנִי עֵשב יְרַקְרַק
מִתְנַדְנֵד בָּרוּחַ
אַחֵר הָיִיתִי, בַּמִּסְתּוֹר
אִימָּא,
הַמַּבָּט שֶׁלָּךְ בִּי
שׁוֹתֵת דְּמָעוֹת שֶׁל הֲבָנָה
הִפְשִׁיט אוֹתִי מִבּוּשָׁה
עַל אַהֲבָתִי הָאַחֶרֶת
וּלְעוֹלָם לֹא הָיִיתִי עוֹד צָרִיךְ
לָתוּר אַחַר עֵינַיִים זָרוֹת
מסיפורי נערים/ות שיוצאים מן הארון שקראתי ושמעתי,
ונגעו לליבי. מקדישה את השיר להורים, שיקבלו ויאהבו ללא תנאי.
|
