"איזהו עשיר השמח בחלקו" , אמרו חכמינו
ותוך כדי בריאת המשפט לצלילים
לחשים ומלודיות מתגלגלות של גיטרה ספרדית עתיקה מתחילים
להתנגן
לי בלב
עוברים חדר חדר
לאט... ואז מגבירים את הקצב
נפלתי לזמן אחר

אתה שם
כמה מפתיע...
תמיד ידעת לארוב לי בצללים
מציע לי ויסקי מעושן עם חיוך ערמומי
עם שקר הנוזל לך מבין כל החריצים

בתפאורה מלוכלכת
ועיניים ירוקות כתומות, בוהקות ונפערות
כמו תהום ללא תחתית
"אני כבר לא שותה" אני אומרת לך בנחרצות
משפילה מבטי כדי לנסות לחזור בחזרה לזמני
המחוגים נשארים קפואים
הזמן מעלה בנו אבק כסוף, עדין
אינך מתייאש
אך
גם
אני

אתה שולף סיגריה במהירות של המערב הפרוע ומציע לי בנימוס
מבוים
"הפסקתי לעשן"
אני עונה בתקיפות

אדם
אתה חושב שאני אישה רגילה
אבל אני בעצם דרקון
עדיף שתתרחק עכשיו
לפני שיקרה כאן אסון

זאת הפעם האחרונה שאתה מרים עלי יד
זאת הפעם האחרונה שאתה רוצח את מנגינתי
ושיריי מקומטים וגוססים בפינת החדר
למרגלותייך
ללא תכלית

איזהו העשיר השמח בחלקו?
איזהו הגיבור הכובש את יצרו?

מעולם לא ידעת להקשיב
אדם
רק לרמוס
אני לא החווה שלך
אני התפוח
ואתה הנחש שעומד בראש
גן העדן הזה

אתה חושב שאני אישה רגילה
אבל אני בעצם דרקון
עדיף שתתרחק עכשיו
לפני שיקרה כאן אסון

קרעתי אותך מהבשר ומהנשמה
אטמתי אוזניי וחזרתי לזמני בחזרה
נדרתי נדר לא להביט עוד בעיניך
ובקיומו

אני סוף סוף
חופשייה