היא ראתה אותי עומד בפתח
עם גבי לקיר ומטרייה ביד
לבושה גרביונים
כמו ספר זול משנות השמונים
כולל הרכבת הקלאסית
שעלתה מהקרסול עד אמצע הירך
על עקבים גבוהים אדומים
ושיער צבוע כתום
איפור מרוח ולק מתקלף
היא איבדה את עולמה לרגע
תוהה איך תמשיך מכאן
החוקים שהכירה כמו לא תופסים
והיא מאחרת לרכבת שתיקח אותה מ-פה
הגשם יורד וזה גשם דמעות
היום סגרירי והלילה אפל
אבל גם בחושך היא נעה,
כמו שיכורה
כדי לתפוס את התחנה הבאה,
במסע חייה הצולע.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.