לִפְעָמִים אֲנִי צָרִיךְ לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת
תְּנוּ לִי לִסְגֹּר אוֹתָהּ.
אַל תַּעַמְדוּ נְבוֹכִים וְתוֹהִים
מָתַי הוּא יִפְתַּח,  
מָה קוֹרֶה לוֹ בִּפְנִים?

אֲנִי סוֹגֵר דֶּלֶת הַחוּצָה, לַגִּנָּה
וּפוֹתֵחַ דֶּלֶת
אֶל חֲדַר הַשֵּׁנָה

וְשָׁם, פְּנִימָה, אֲנִי פּוֹגֵשׁ אוֹתָם, אַחִים
פְּצוּעִים וּמֵתִים, כּוֹאֲבִים וְצוֹרְחִים
אֲנִי מְדַבֵּר אִתָּם, כּוֹעֵס, מִתְחַנֵּן וְסוֹלֵחַ
בְּתוֹךְ הֵדֵי פִּיצוּצִים, רֵיחַ דָּם, טַעַם מֶלַח

אֲנִי נִכְנָס פְּנִימָה, אֶל עַצְמִי לָשׁוּב
כָּאן אֲנִי שָׁם, בָּרֹאשׁ וּבַגּוּף
תְּנוּ לִי קְצָת זְמַן לְכַווֵּן אֶת הַתֶּדֶר
לִבְכּוֹת וְלִכְאֹב, לְבַלְגֵּן אֶת הַחֶדֶר
לִשְׁאֹול שְׁאֵלוֹת
לְהִתְנַגֵּשׁ בַּקִּירוֹת
לִהְיוֹת הַשּׁוֹמֵר שֶׁל בֵּית הַקְּבָרוֹת

כְּשֶׁיָּאִיר הַיּוֹם וְאֵצֵא אֲלֵיכֶם
תְּנוּ לִי חִבּוּק, אֶת מַתְּנַת הַשְּׁתִיקָה
אֶל תִּשְׁאֲלוּ וְאֶל תִּשְׁתָּאוּ
הָיוּ כָּאן אִתִּי
פָּשׁוּט תִּהְיוּ