|
עמדתי קרוב
שתרצה בי לגעת
כדי שתחשוב
מחשבה משוגעת
שיחלוף בך רעד
שיגרום למבוכה
שתחשוב על אישה
ותרצה את תוכה
---
הבטתי בשקט
לומדת תווים
צחקנו כמו שני
ילדים שובבים
נשמתי אוויר
שנשפת לחוץ
כולאת בתוכי
את כל מה שנחוץ
---
את הצחוק
את האור
הברות וגמגום
מבטים שהגנבנו
ללא כל תיאום
דיברנו שטויות
על עוגת שוקולד
ובראש הזיות
שרק שנינו לבד
---
העוברים ושבים
לא חוזרים לברר
הם רואים וחושבים
שזה משהו אחר
הדמויות מתקיימות
רק אצלי, אז ברור
שזה צרור חלומות
ולא אש על גפרור
שנמשיך כך להיות
רחוקים וקרובים
מלאי תהיות
ומעט עצובים
---
והלכת,
תמיד זה נגמר בפסיעה
בין פגישה שהחלה
ועד לבאה. |
|
|
מה זה הקטע הזה
שלכל אחד יש חבר
שנהרג בלבנון או
בשטחים? כל אחד
מתבכיין על זה
וכותב שירי
קינה, יאללה
יאללה יאללה, גם
לי מת חבר -
יותר מזה הוא
נרצח - ואני לא
עושה מזה כזה
עניין.
עמוס מהמוסד
חושב שרבין היה
חבר שלו או הכיר
אותו או שהנושא
הזה מצחיק
מישהו, חושב...
שיחשוב, לפחות
זה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.