כָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן
אַתָּה מַחֲזִיק אֶת גּוּפְךָ עָלֶיךָ
חָזָק כְּמוֹ קִיר פְּלָדָה
רַק שֶׁהַלֵּב לֹא יִבְרַח הַחוּצָה
אַתָּה עוֹשה אֶת הַכֹּול
כְּדֵי שֶׁלֹּא אֵדַע

וּכְבָר אַתָּה מַתְחִיל לִרְעֹד,
כִּי כּוֹאֵב לָךְ כָּל כָּךְ
בַּחוּץ זֶה אָטוּם וְקָשֶׁה
וּבִפְנִים זֶה שָׁקוּף וְרַךְ

אֵין לִי מָה לוֹמַר
כְּשֶׁאַתָּה מוֹדֵד אֶת מִילּוֹתֶיךָ
בְּמַבָּט כָּבוּי כִּמְעַט
בַּסָּלוֹן הָעֲנָק אִתָּהּ בִּדְמָמָה
וּבַמַּרְתֵּף הַקָּטָן
צוֹעֵק "רַק אַתְּ"

בַּיָּד שֶׁלִּי אֵין שׁוּם אֶבֶן
כִּי אֵין לִי מָה לִשְׁבֹּר
אֲנִי רַק סוֹגֶרֶת אוֹתָהּ חָזָק
זֶה מָה שֶׁעוֹשה לִי הַכְּפוֹר

גַּם אֲנִי אוּלַי קְצָת כָּמוֹךְ
לִפְנֵי וְאַחֲרֵי הַכֹּול
גַּם אֲנִי טַבַּעְתִּי פַּעַם
וְעַכְשָׁיו כְּבָר פּוֹחֶדֶת לִצְלֹול

וּכְבָר אֲנִי מַתְחִילָה לִרְעֹד,
כִּי כּוֹאֵב, כּוֹאֵב לִי כָּל כָּךְ
מִבַּחוּץ זֶה אָטוּם וְקָשֶׁה
וּבִפְנִים זֶה שָׁקוּף וְרַךְ