דַּבֶּשֶׁת
הַדַּבֶּשֶׁת שֶׁלְּפָנַי
מְלֵאָה וּמְעַצְבֶּנֶת
מַסְתִּירָה אֶת הַנּוֹף
לֹא רוֹאֶה אֶת הַדֶּרֶךְ
וְלֹא יָכוֹל לַעֲקֹף
חַם לִי כָּל כָּךְ,
כִּסְפִינָה מִתְנַדְנֵד
בַּמִּדְבָּר הַלּוֹהֵט
לְפָנַי יֵשׁ דַּבֶּשֶׁת
לֹא יָכוֹל לְהָאֵט
רוֹאֶה מוּל עֵינַי
רַק דַּבֶּשֶׁת גְּדוֹלָה
שֶׁל גָּמָל אַחֵר,
מֵהַסּוֹף שׁוֹמֵעַ
מִישֶׁהוּ מְחַרְחֵר:
תַּבִּיט לְאָחוֹר
גַּם לְךָ יֵשׁ מִין הַר
אָז תַּפְסִיק לְהַקְנִיט
אֲנַחְנוּ בְּשַׁיָּרָה
וְאַתָּה בְּתַבְנִית
הֵעַפְתִּי מַבָּט
וְנִבְהַלְתִּי לְרֶגַע
גַּם לִי יֵשׁ דַּבֶּשֶׁת!
הַנָּאקָה מֵאֲחוֹרַי
בִּכְבֵדוּת מְדַשְׁדֶּשֶׁת
מוּסַר הַש-ְכֵּל שֶׁכְּדַאי לָנוּ לִזְכֹּר:
לִפְנֵי שֶׁנִּכְעַס עַל זֶה שֶׁקָּדִימָה -
נַבִּיט גַּם לְאָחוֹר |