פתחתי את הספר, היה שם קטע של רצח מזוויע.
זה נכתב בצורה גרפית ומעט שמרנית וחובבנית,
כך שנוח היה לי לשקוע בקטע הזה,
כשאני נשען אל הכרים במיטה, האור מעומעם,
נעים לי וגשם יורד בחוץ.

הקטע נגמר ואחרי זה לא הבנתי דבר,
כי זה אמצע הספר.
הנחתי את הספר על השידה והדלקתי סיגריה.
זוכר איך רצחתי את המקק שהופיע משום-מקום.
הוא נמרח על הקיר בכזאת גאווה,
כאילו הוא חושב שהוא נפלא ויפה,
ואני הטחתי את כף ידי הפתוחה על הקיר ועליו,
ועשיתי ממנו כתם רפש ברגע.
אחר-כך הייתי צריך לשטוף את הקיר,
שהיה צבוע בצבע פלסטיק בז'.
נכנסתי למקלחת וגם החלפתי בגדים,
כי זה הגעיל אותי.
וחשבתי שאני רוצח ג'וקים.

אבל טלפנתי למישהי שאני אוהב,
והיא הייתה טובה אליי - אז נרגעתי.