הדוגמנית
אי שם בסוף העולם קיימת עיירה נידחת בשם "אל-קלפאטה", עם רחוב
ראשי אחד ומספר רחובות מקבילים מאחוריו, שם מתגוררת ורה, שהיא
האחות הראשית בבית חולים קטן שקיים בעיירה.
הדבר שמייחד את העיירה הוא הנוף המיוחד של השדות הנרחבים כאשר
הרים גבוהים סוגרים עליהם מסביב, על כן ציירים רבים באים
ומציירים את השדות המעובדים וההרים מסביבם.
בעקבות הציירים גם הוקמה במקום גלריה שמאפשרת לציירים להציג את
עבודותיהם ולהעמיד אותם למכירה.
מוטי צייר שותף בגלריה, מגיע באחד מימי ההדרכה ומוצא את ורה
כדוגמנית ערום. הוא מיד שואל את שותפו: מאיפה ורה צצה כאן?
אתה יודע שהיא חברה של יאיר?
לא, לא ידעתי. היא הייתה בין רשימת דוגמניות הערום לשעורי ציור
בערום, והיום היגיעה תורה לדגמן.
אני מניח שיאיר לא ישמח, אמר מוטי.
למחרת יאיר מבקש לשוחח עם מוטי דחוף, הם קובעים בבית קפה
קרוב.
-יאיר, השתגעתם? ורה בערום לפני כל הציירים, מה זה צריך
להיות?
-מוטי, היא הייתה ברשימה של דוגמניות הערום של הגלריה.
-איך היא הגיעה לשם ולמה הכרחתם אותה לדגמן?
-מי הכריח? היא באה ונרשמה.
-לא יכול להיות, משהוא כאן לא תקין ומרגיז אותי מאוד, מאוד.
-אני מציע לשאול אותה בטלפון, כדי להבהיר את הדברים.
יאיר מחייג לוורה בעצבים כולו רותח, תגידי, את נרשמת בסטודיו
של מוטי לדגמן בערום?
-כן.
-תגידי השתגעת?  נפלת על הראש?  מה זה הדבר הזה?
-בינתיים אני מחליטה מה אני עושה עם הגוף שלי ולא אתה.
-לא מבין, אנחנו צריכים שיחה דחופה, היום כשתסיימי לעבוד נפגש
בפארק ליד בית החולים.

בפארק ליד בית החולים

-תגידי השתגעת או מה קרה לך, איבדת את השפיות?
-ורה אומרת: משחר נעורי היה לי חלום לדגמן בעירום והגשמתי
אותו.
-איך אני אצא לרחוב איתך?
-איך שיצאתה עד עכשיו.
-לא אני לא יכול להסתכל לאנשים בעיניים, מה זה הדבר הזה?
-לא מתאים לך, נפרק את החבילה, אני מרגישה אדון לגופי ואם לא
מתאים לך אז ביי!
-נראה מה ההורים שלך יגידו.
-אבא שלי חולה מאוד וימיו ספורים, למרות זאת הוא תמיד מתעצבן
לא חשוב מה אני עושה.
-בכל מקרה הוא יכעס, וזה שאמא שלי מנהלת את חשבונות המוסך לא
מענייני, אני בגירה ועשה מה שבא לי עם הגוף שלי.

יאיר עוזב בכעס רב.
כעבור חודש:
בגלריה נפתחת תערוכה חדשה, "אישה בעירום".
כל מבקרי האומנות הגעו, ממש נהייה פקק ברחוב שבו מוקמת הגלריה,
שהוא  רחוב ציורי ושקט כל כך.
ורה באה לפתיחה מבלי שהמשתתפים זיהו אותה, היא נהנתה מהביקורות
שמשמעים המבקרים שהוזמנו מרחבי כל המחוז לפתיחה החגיגית.
אחרי הפתיחה מוטי הזמין את ורה לכוסית בבר הקרוב. היא נענתה
להזמנתו, כאשר בראשה מסתובב הרעיון, הוא סה"כ הגשים חלום ישן
שלי, מה עוד הוא רוצה?

למחרת עיתוני האומנות שבחו את התערוכה החדשה והם העלו את דירוג
הגלריה. התמונות נמכרו כמו לחמניות חמות.

כעבור כמה ימים,
כאשר ורה נכנסת לבית הוריה:
-אבא אומר: תגידי השתגעת? מה קורה לך?
-האמא: זה מה שהיא רצתה, תעזוב אותה!
-אבא: לא עוזב, אני צריך לעבור ברחוב, איפה הכבוד שלי?
-אתה זה אתה והיא זאת היא! אמרה אמא של ורה.
ורה שותקת לזמן קצר ופתאום אומרת: זה היה חלום שלי מילדות וסוף
סוף הגשמתי אותו. אם לא מתאים לך אני יכולה לצאת מהבית!
-האבא: לא התכוונתי לזרוק אותך מהבית, הרי יש לך בית שלך, רק
הכבוד שלי נפגע ממך.
-אם לא מתאים לך אני יכולה ללכת הביתה
-האמא: לא, לא אל תלכי ילדה יפה שלי, אני אוהבת אותך, רק יש לי
שאלה, התחברת למוטי ועזבת את יאיר?
-אולי
-אמא מציינת: את יודעת שמהמוסך של יאיר אפשר להתפרנס יותר טוב
מאשר מהציורים של מוטי?
-עוד לא התחתנתי עם אף אחד מהם, אמא.
ורה חוזרת הביתה וישבה לסכם לעצמה את היום שעבר עליה:
להיפרד מיאיר?
להתחבר למוטי?
האם הכסף קובע הכל?
האם פגיעה באגו של אבא היה שווה את זה?
היא עשתה מדיטציה במשך שעה שלמה ונרגעה, אבל לא היצליחה לתת
לעצמה תשובות.
למחרת מוטי מציע לוורה לבא למפגש חברים שיתקיים בסוף שבוע
הקרוב בביתו.
-אני אחשוב על זה, ואתן לך תשובה.
למחרת:
-שלום מוטי, זאת ורה, החלטתי לבוא למסיבה שלך.
-אני מאוד שמח לשמוע, נתראה ביום שישי.
מוטי מהרהר ושואל את עצמו: למה היא הסכימה?
יש לה כוונות נסתרות שאני לא רואה, או שסתם הסכימה בשביל
הכיף?
מוטי לא יודע שימיו של אבא של ורה ספורים והיא מנסה לשנות
אווירה ולכן היא הסכימה לבוא.
לאחר מספר ימים אבא של ורה נפטר, בהלוויה היא הייתה כל כך
נסערת שלא זכרה מי בא ומי לא בא להלוויה.
יאיר בא לשבעה כאשר מוטי בעבודה ומדבר עם ורה, מנסה להרגיעה
אותה ולומר לה שמעכשיו יש דרך חדשה, שהיא תנהל את החיים שלה
כפי שהיא מבינה.
ורה כולה מבולבלת מהשיחה עם יאיר. ממתינה לשובו של מוטי
מהגלריה, אולי סירת חייה שמטלטלת בין אהבה ושנאה תירגע.
אמא של ורה נמצאת ולא נמצאת, מרוב צער היא לא מחוברת למציאות.
בתום תקופת האבל אמא של ורה מתאוששת ולאט לאט היא חוזרת לעבודה
במשרד שלה.
יאיר כידוע מנהל את חשבונות המוסך אצל אמה של ורה. הם יושבים
היום בדיון "המוסך לאן". העבודה פחתה וכמות העובדים סטטית.
אולי להקטין את מצבת העובדים? או לסגור בכלל את המוסך?
בעקבות בדיקה יסודית של אמה של ורה היא ממליצה להמשיך עם צוות
עובדים מופחת.
היא טוענת שאתה יכול לפטר חלק מהעובדים עם כל התנאים הנדרשים
ואז העול על ההוצאות יהיה הרבה יותר נמוך וישפר את המאזן
הכלכלי.
סיימנו את הנושא הכלכלי, נעשה פסק זמן, אמרה אמא של ורה.
-מה קורה איתכם?  אתם ביחד, לא ביחד? כל ערב אני שומעת סיפור
אחר!
-יאיר אומר: אני לא בדיוק נכנס לראש של ורה, היא כאילו מושכת
את כל החוטים ביני לבין יאיר, היא צריכה להחליט!
מה היא תחליט?
894 מילים  15/6/2024