|
והיו צעדיך בחולות ליבי
כמשמורת אהבה
למיוחד ולשונה.
ואני סופרת נשימותיי
מתרווחת בין נשימה
לנשימה ואומרת
תודה לרפואה שלמה
באה ברגעים של חסד
כולה רכות ועדנה
אושר צרוף. |
|
|
האדם, יש לו
אופקים. עם הזמן
האופקים שלו
הולכים
ומצטמצמים, עד
אין סוף, עד שהם
הופכים לנקודה.
אז אומר האדם:
זו נקודת ההשקפה
שלי. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.