הנה פנו חיי תפנית בלתי.
הקושי כמו חמאה, נמס לאט
אל תוך חורים, קיני נחש, איתי
לחישותיו ירדו גם אליי קבר.
חוברות דפים, ספרים עבים רבים,
מילאו מחשבותיי בטרם.
חדש הדיו וחרש הוא כדם,
מקריש אליי כתביו באדם.
לא די סובב אותי ליבי,
סובב אותך ליפוף לכרוך עליי.
חרוכה נפשי לאורו של דם שרוף.
היכן את? כי מאיתי נשטפת
הרחק אליי חופים הרים אדום.
ולא אשוב לראות שוב לעולם,
ולא הרף לדמוע עוד עליי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.