הוא הלך, אני חיכיתי.
יש לי מה לעשות, יתברך שמו.
בהתחלה הייתי עייף, ישנתי איזה שעתיים.
התעוררתי, שתיתי ערק,
הקשבתי לדרשות, עישנתי.
ומה אגיד לכם,
נוח לי היה לי עם ה-לבד שלי.
זו לא הייתה בדידות, אלא לבד,
רק לבד.

לא נורא, עוד מעט הוא יחזור.
בינתיים שמעתי מוזיקה סינית או יפנית,
זה דומה מאוד למזרחית.
מחפש שירים ברצף -
נתקל בשירי חג המולד.
לא מתאים לי אחי, אני יהודי.
מחפש משהו אחר - מוצא.
הכול בסדר.

כל שבוע הוא קונה נקניק פסטרמה פרוס.
כבר ביום ראשון, שני, הכול נגמר,
אבל אני מבקש ממנו רק חבילה אחת של נקניק.
יש אוכל, ישתבח שמו,
ייגמר הנקניק - נאכל משהו אחר.
הייתי אוכל הרבה ביצים קשות.
כמה בכל יום -
וזה הספיק לי לכל היום.
בביצים יש ערך תזונתי נפלא -
אפילו לנשמה.
מרוב שהייתי מרתיח ביצים -
נשרפה כירה אחת של הכיריים החשמליים.
הוא אומר שזו לא אשמתי,
אבל מי יודע.
לומדים -
נרתיח בחצי עוצמה,
כפליים זמן.
הכול בסדר.

קונה לי ולעצמו לאבנה -
אני אוהב לאבנה.
אני אוכל חריף גם עם גבינה.
פעם זה היה לו מוזר,
היום הוא עושה את זה בעצמו
וזה טבעי לו.
למה מי אמר שחריף הולך רק עם בשר או מבושל?
אפילו עם גבינה לבנה,
אפילו עם גבינה צהובה,
בכיף שלך.
אולי פלפל הופך אדם מפולפל,
אני לא יודע,
אבל זה בריא וזה טעים לי.
כי אני מזרחי.
כל אחד ותרבות האוכל שלו.

לא דלוק על ביצים,
יש עוד דברים.
אבל בתקופה שהיו חסרים מצרכי מזון בבית -
הייתי אוכל הרבה ביצים.
גם בריא - גם טעים.
התקלקל המיקרוגל -
הוא קנה חדש.
בקושי אנחנו משתמשים בו,
אבל טוב שיש.
גם נטפליקס בקושי אני רואה -
אבל לא מבטל, טוב שיש.
לפעמים אני מפשיר פיתות במיקרוגל.
פעם בכמה הרבה מחמם אוכל.
לא יותר מדי. צנוע.
האוכל שלנו צנוע,
אנחנו צנועים.
אוכל פשוט,
אם כבר מבושל - אז מקסימום פסטה.
מתפרעים על אורז.
זה הכול.
לפעמים מחממים שניצל מוכן.
לא אוכלים בשר -
לא מתוך עיקרון,
אלא כי זה כבד.
מכינים טוסטים...
מה רע בטוסטים?
זה אוכל צנוע מאוד.
זה לא פינוק.
מכינים טוסטים עם כמה ירקות וחריף והכול בסדר.
קינוח זה אשל או שמנת.
זה בסדר גמור.
טעים, בריא,
הכול בסדר, ישתבח שמו.