לא אכפת לי ממך
וממך וממך
הרי החיים שלי לא דבש
לא אכפת לי מה אומרים,
לא חייב דין וחשבון

מעשן ושותה וכיף לי,
למרות שהראש באנדרלמוסיה
רגעי בהירות נעלמים לאט-לאט
רוקר מזדקן על אם הדרך,
בין עכו לצפת

והם לא זוכרים אותו ואותו ואותו
ספרים שלמים נכתבו
רעיונות פורצי דרך הבליחו
אבל לא זוכרים אותו
כי כדרך כל בשר
גם אני וגם את ואתה
אף-אדם לא יישאר חי -
בעוד 150 שנה
לפחות לא בגוף הזה

ואני שותה ואת אומרת לי -
תאכל על האש
כמה שאת צעירה -
כך את יותר יצרית
ומה רציתי בתור בן 16 ממך?
לזיין אותך עד העצם

עכשיו הם אומרים שאני שמן ומקריח
ולא עומד לי
אבל אני נורה כלהבה לשמיים
כי אני יודע דבר או שניים,
על דבר או שניים
וכשאת מייפה את עצמך,
למה את עושה את זה?

את באה אליי בערב כשאני יישן
מתרפקת על דמותי
מתרפקת על כלי הגילוח
ברז מטפטף טיפה ועוד טיפה
את אומרת נוח לו בחדרו,
גבר חי במערה

וכשאני מתעורר - מסריח
את זיהמת את מרחב המחייה שלי
עם הבושם שלך
והמכתב ה-כל-כך מעודן
ופרחים
ממתי גבר צריך פרחים?
מסריח עד שאני נחנק

הולך לעיסוקיי וחוזר
ומפזר את הריח
כשנשים מביטות במראה -
הן רואות את החיצוניות
גבר רואה את הילד הקטן שהזדקן
ועכשיו הראש לא טוב
וגם החיים
אבל מתי היו
וכשאת הולכת, נוקמת ונוטרת,
נשארות הציפורניים המלאכותיות שלך,
על השיש
ליד הכוס שאני שותה בה בירה

אני משתין בירה וכל זכר ממך
והולך לישון כמו גבר פצוע
שאישה שרטה אותו.