בלב האוקיינוס, היכן שהגלים רוקדים חופשי,
שם מתגוררת אישה שאוהבת את הים,
עם שיער כמו אצות, עיניים בגוון תכלת,
היא מוקסמת מהמים, כל כך נכון.

עם עלות השחר, היא הולכת לאורך החוף החולי,
מקשיבה לשאגם הנצחי של הגלים,
מרגישה את הרוח המלוחה על פניה,
היא מוצאת בים חסד חסר גבולות.

היא משתכשכת לתוך המים, חסרת פחד ונועזת,
לתת לגלים לחבק אותה, כשהם מתגלים,
רוחה עולה עם כל גאות ושפל,
בקצב הגאות, היא מוצאת את הזוהר שלה.

היא רוקדת עם הדולפינים, משחקת עם הקצף,
במרחב העצום היא מוצאת את ביתה,
אהבתה לים, להבה עמוקה ונצחית,
קשר בלתי שביר, אף אחד לא יכול לאלף.

כי היא אשת הים,
הלב והנשמה שלה חופשיים לנצח,
בחיבוק הגלים, היא מוצאת את הנחמה שלה,
אהבה כל כך טהורה, שאף אחד לא יכול למחוק.